פסק-דין בתיק ת"א 167681-09

: | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
167681-09
13.3.2012
בפני :
רחמים כהן

- נגד -
:
לילי אפרהימי
עו"ד אבנר מנוסביץ
עו"ד זוהר שם-טוב
:
1. תנובה - מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית
2. שותפות " איצקוביץ את לוי "
3. שאול איצקוביץ
4. משה לוי

עו"ד אייל בר אליעזר
פסק-דין

בפני תביעה כספית על סך של 950,000 ש"ח (מטעמי אגרה) אשר עניינה קו חלוקה של מוצרי חלב.

התובעת היא אלמנתו של המנוח יצחק אפרהימי ז"ל (להלן - המנוח), אשר הלך לעולמו ביום 7.8.2008.

עוד בשנת 1994 (25.7.1994) רכש המנוח זכויות מהשותפות "איצקוביץ את לוי" (להלן - השותפות). בשנת 1991, התקשרה חב' טנא נוגה עם השותפות בהסכם, על פיו השותפות תפיץ את מוצריה. ביום 25.7.1994, נחתם הסכם בין המנוח למר דוד יחיאל, על פיו רכש המנוח זכויות בקו ההפצה. על פי טענת התובעת, במסגרת ההסכם, רכש המנוח זכויות בשותפות, אשר החזיקה, בין היתר, בזכויות בקווי חלוקה של טנא נוגה. עבור זכות זו שילם המנוח סך של 65,000 ש"ח בצירוף מע"מ. על פי ההסכם, העביר מר דוד יחיאל למנוח את זכויותיו בקו חלוקה באשדוד.

החל ממועד זה, עבד המנוח כמחלק בקו החלוקה באשדוד מטעם השותפות בהפצת מוצרי טנא-נוגה.

לימים, התמזגה טנא-נוגה עם הנתבעת (להלן - תנובה).

ביום 19.8.1999, כחמש שנים לאחר שהמנוח רכש את זכויותיו, נחתם הסכם בין המנוח לבין הנתבעת, לפיו ניתנו למנוח זכויות הפצה של מוצרי הנתבעת.

ביום 10.10.1999 חתמה טנא-נוגה על הסכם עם השותפות אשר הסדיר את הפסקת שיתוף הפעולה ביניהן. על פי ההסכם, שולם לשותפות סך של 2,000,000 ש"ח באמצעות מחיקת חובות של השותפות.

לטענת התובעת, המנוח לא היה מודע כלל להסכם בין השותפות לבין טנא נוגה.

המנוח המשיך להפיץ את מוצרי הנתבעת באותו קו חלוקה בו עבד באשדוד. ביום 7.8.2008, בעודו עובד בחלוקת המוצרים, נפטר המנוח. התובעת המשיכה להפעיל את קו ההפצה באמצעות עוזרו של המנוח במשך 3 חודשים לאחר פטירת המנוח, או אז הפסיקה הנתבעת לספק לה מוצרים. 

לאחר פטירת המנוח פנתה התובעת לנתבעת בדרישה, שתשלם לה את התמורה המגיעה לה, לגישתה, עבור קו החלוקה. הנתבעת השיבה, כי לטעמה אין היא זכאית לפיצוי בגין הקו. מכאן התביעה, בה מבקשת התובעת פיצוי עבור הזכויות בקו ההפצה.

דיון

לאחר שעיינתי בחומר הראיות שבתיק ובטענות הצדדים שוכנעתי, כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

לטענת התובעת, על תנובה חלה חובה לפצותה בגין נטילת קו החלוקה. חובה זו חלה בין אם מדובר בנטילת "זכות" בעלת ערך כלכלי סחיר, קרי קניין או מעין קניין, שעל תנובה לפצות את עזבון המנוח בגין נטילתה שלא כדין, בין שהמקור הוא בדיני החוזים ובין שהמקור לכך נמצא בדיני עשיית עושר ולא במשפט.

לטענת התובעת, היא זכאית לפיצויים על יסוד ההסכם משנת 1999 וכן על יסוד הזכויות אשר נצברו למנוח (ולתובעת) עד למועד חתימת הסכם זה. מדובר בהסכם לתקופה בלתי קצובה, המזכה לכל הפחות בפיצויי ציפייה סבירים משנלקח הקו. לטענת התובעת, ההסכם משנת 1999 אינו קובע מנגנון לפיצוי סביר והודעה מראש של 3 חודשים לאחר 14 שנות הפצה, אינה מהווה פיצוי סביר.

לטענת התובעת, קיים אצל תנובה נוהג של "מכירת קווים", על אף שהדבר לכאורה אינו מוזכר בהסכם בכתב בין תנובה לבין המנוח.

התשובה לשאלה, האם לתובעת זכויות קנייניות או מעין קנייניות בקו החלוקה היא שלילית. מעמדה של הזכות להוביל או להפיץ סחורות כזכות קניינית או חוזית, נדון רבות בפסיקה  אשר קבעה לא פעם, באופן כללי, כי טיב הקשר בין מפיץ ליצרן, אינו מתיישב עם זכות קניין וכי קשר זה אינו יוצר זכויות קנייניות אלא חוזיות (ע"א 442/85 משה זוהר ושות' נ' מעבדות טרבנול (ישראל) בע"מ, פ"ד מד(3) 661, 681-682 (להלן - עניין טרבנול)):

"... כמו בסוכנות כך גם בהפצה (בלעדית או אחרת) זכות קניין אינה מתיישבת עם טיב הקשר של המפיץ עם היצרן. הקשר אינו יוצר זכויות הפצה קנייניות אלא זכויות חוזיות. אם להסכם נקצב זמן, הוא מסתיים בתומו, אלא אם הוארך הזמן במפורש או על-ידי התנהגות הצדדים. לא נקצב זמן, ניתן להביא את ההסכם לסיום על ידי מתן הודעה סבירה. הקשר בנוי על יחסי אמון. מפאת יחסים אלה לא ניתן לאוכפו. טענה שזכות השיווק של המפיץ היא רכושו הקנייני, נוגדת את חובתו כמפיץ כלפי היצרן לקדם את עניינו של היצרן... אילו הייתה זו זכות קניינית, כטענת המערערות, הייתה קמה להן עילה לדרוש שתמשיך להתקיים בידם. עילה כזאת לכל הדעות אין להן. כל שהן יכולות לדרוש הוא פיצויים על הפסקת הקשר החוזי".

בשורת פסקי דין אשר ניתן לאחר פסק דין זה, התקבלה מסקנה דומה ביחס לטיבה וטבעה של זכות ההפצה (ע"א 1319/06 שלק נ' טנא נגה (שווק) 1981 בע"מ ואח', פורסם בנבו; ע"א 9046/96 בן ברוך נ' תנובה - מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל, פ"ד נד(1) 625, 634).

כמו כן נקבע בפסיקה, כי הזכות אינה זכות קניין כמשמעותו המקובלת של המושג זכות קניין וכי המקור לזכות, הוא ההסכם שבין היצרן לבין המפיץ:

"ההלכה נדרשה לא-אחת לאפיונה של הזכות הקנויה למפיץ כלפי היצרן שאת מוצריו מפיץ הוא. אין חולקים כי מקורה של הזכות הוא בהסכם שבין היצרן לבין המפיץ, והכול מסכימים כי הזכות אין היא זכות קניין כהוראתו המקובלת של המושג 'זכות קניין'. בה-בעת ניתנו בה באותה זכות סימנים של 'מעין-קנין'" (ע"א 7338/00 תנובה - מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל נ' המנוח ינון שרעבי ז"ל ויורשיו, פ"ד נז(2) 745, 761 והאסמכתאות המובאות שם).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>